<h1>הרוקח סימן ל"ט</h1>
<h2>דף יב.</h2>
לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה. ולא הלבלר בקולמוסו. תנא דבי שמואל יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה. בשלהי פ' א' די"ט (דף ט"ו) היה בא ותפילין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו עליהם עד שיגי' לביתו. תנא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה אמר רב יוסף הלכתא רבתא לשבתא. הילכך אדם צריך למשמש בכיסו או בחגורו פן יהיה תלוי כיס או סכין או בחגור שבמכנסים והאשה בכיסה או בבתי זרועותיה בכפה שבראשה.
<h2>דף קנג.</h2>
מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לביתו נוטל כלים הנטלים מתיר החבלים והשקים נופלים ודוקא כיסו אבל מציאה לא אבל מציאה שבאה לידו כבר הוי ככיסו. חמור חרש שוטה וקטן אחמור מנח ליה חרש ושוטה לשוטה יהיב חרש וקטן למאן דבעי יהיב אם אין שם נכרי ולא חמור ולא שוטה ולא קטן אינו יכול לטלטלן אפי' פחות מד' אמות (נ"ל כוונתו על מ"ש חז"ל ולא רצו לגלותה ע"ש דאל"כ הוא נגד הפוסקי').
<h2>דף קנג:</h2>
בפ' בתרא דשבת א' רב אדא בר אהבה היתה חבילתו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגי' לביתו וזורק לה כלאחר יד בבית ודוקא רץ.
